פסק-דין בתיק עת"א 55830-06-13

עניינה של עתירה זו בהחלטה שהתקבלה על ידי שב"ס, שלא להוציא את העותר לחופשות, וכן בהחלטת הגורמים הרפואיים של שב"ס, שלא להוציא את העותר לבדיקה רפואית, לבעיה בקרסול רגלו, בבית חולים, אלא להעבירו לבדיקה במסגרת מר"ש, והכל במערך הרפואי של שב"ס.

לכאורה, אין זיקה בין שתי ההחלטות נשוא העתירה, אלא שהעותר טוען כי אם תאושר יציאתו לחופשה, הרי שהוא יגיע עצמאית לבית חולים לצורך טיפול רפואי באותה בעיה רפואית בקרסול, ולכן גם הוגשה העתירה בעניינם של שני הסעדים.

העותר מרצה מאסר ראשון בן 11 חודשים. לטענתו, התנהגותו תקינה. העותר יצא פעמיים לחופשה. בין לבין נדון עניינו גם בועדת שחרורים אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם. עתירה שהוגשה כנגד החלטת ועדת שחרורים נדחתה (עת"א 13194-05-13, פסק דין מיום 9.5.13).

העותר טען כי ההחלטה להפסיק את חופשותיו התקבלה ללא כל בסיס, ולמעשה מרמז הוא כי גורמים כאלו או אחרים במשטרה החליטו להתנכל לו. לדבריו, בחופשתו האחרונה פגש בקצין  מודיעין, אשר אמר לו כי יטפל בעניין יציאותיו לחופשות. בכל הנוגע לנושא הרפואי - העותר טוען כי קיימת בעיה רפואית בקרסול רגלו, הגורמת לו לנפיחות וכאבים. העותר התכוון לנצל את חופשתו כדי לטפל בפגיעה, אלא שחופשתו בוטלה. שב"ס מסרב להוציאו לבית חולים אזרחי בליווי סוהרים ומעוניין להעבירו לבדיקה במר"ש, דבר הכרוך בנסיעות, ולטענת העותר מדובר בהחלטה שהיא בלתי סבירה, אשר תגרום לו סבל.

ב"כ המשטרה מתנגדת ליציאת העותר לחופשה עקב מידעים בעניינו. לבית המשפט הוצגו מידעים שונים. ב"כ שב"ס הבהירה, כי עניין הוצאתו של העותר לחופשה הופסק עקב התנגדות המשטרה, ומכאן שהחלטת שב"ס התקבלה כדין. בכל הנוגע לנושא הרפואי - עמדת שב"ס היא כי העותר, למעשה, לא מנצל טיפול רפואי שניתן לו במסגרת שב"ס, לא משתמש בתרופות ובתחבושות שסופקו לו. בכל מקרה, שב"ס הציע להעביר את העותר לטיפול אצל אורתופד במר"ש, ואולם העותר סירב. לטענת ב"כ שב"ס, החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לטיפול בבית חולים אזרחי, דבר המחייב ליווי מיוחד וכיוצ"ב, ובמקביל לספק את הטיפול הרפואי במסגרת מר"ש, היא החלטה סבירה שאין להתערב בה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג לעיוני, החלטתי לדחות את העתירה.

ככל שהדבר נוגע להוצאת העותר לחופשה - לבית המשפט הוצגו מידעים ממספר מקורות ומהימים האחרונים, שעניינם בקשר עם גורמים עברייניים מחוץ לכלא, מעורבות בפעילות פלילית בעת חופשה וסיכון למעורבות נוספת, אם ייצא לחופשה בעתיד. לא אפרט את תוכן הידיעות, ואולם יצוין כי מדובר במספר ידיעות ממספר גורמים, מהחודש האחרון. אציין לעניין זה, כי גם בפסק הדין שניתן בעת"א 13194-05-13, התייחס בית המשפט לחומר חסוי המצביע על המשך מעורבות בעולם העברייני ושותפות של העותר בקשרים שמטרתם ביצוע עבירות בכלא ומחוצה לו. המידעים אשר הוצגו במסגרת עתירה זו, מאששים את האמור לעיל ומבססים את התנגדות המשטרה להוצאת העותר לחופשה. כפועל יוצא מכך, גם אין מקום להתערב בהחלטת שב"ס, אשר דחתה את בקשתו של העותר לצאת לחופשה.

ככל שהדבר נוגע לטיפול הרפואי - אסיר נתון בפיקוח שב"ס. חלק ממשמעויות המאסר הוא שלילת החירות לבחור את הרופא ואת המוסד הרפואי שיטפל בבעייתו של האסיר. שב"ס מחויב לספק לאסירים טיפול רפואי הולם, ואולם אין הוא מחויב לספק את הטיפול דווקא במוסד הרפואי או במקום אשר האסיר בוחר.

במקרה שבפני, הציע שב"ס להעביר את העותר לטיפול במר"ש, שהוא מתקן רפואי של שב"ס בפיקוחו של בית חולים אסף הרופא, המצוי במרכז הארץ. מדובר במתקן רפואי אשר יש ביכולתו לספק טיפול רפואי סביר על ידי רופאים מומחים. הגורם המקצועי בשב"ס קבע כי ניתן לטפל בבעיה הרפואית של העותר במסגרת זו. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת שב"ס, אשר הפנה את העותר לטיפול רפואי במר"ש.

אוסיף עוד, כי הוצאת אסיר לבדיקה רפואית בבית חולים אזרחי, כרוכה בליווי שמטרתו להגן על שלום הציבור ולהגן על האסיר עצמו מפני איומים אפשריים. לליווי מסוג זה יש עלויות כספיות והוא כרוך בסיכונים, הן לציבור, הן לאסיר והן ליחידת הליווי. בהתאם, החלטת שב"ס להעדיף העברת אסיר לטיפול רפואי בתוך המסגרת המוגנת של שב"ס, על פני הוצאתו לטיפול רפואי בבית חולים אזרחי, היא החלטה סבירה, שאין מקום להתערב בה, וזאת כל עוד לא מוצגת חוות דעת של מומחה רפואי, לפיה לא ניתן לספק את הטיפול המתאים במסגרת מר"ש.

במקרה שבפני, לא הוצגה חוות דעת כאמור, וגם לא נטען כי אין אפשרות לספק את הטיפול הרפואי הנדרש במסגרת מר"ש. עיקר טענות העותר קשורות בנוחיות הנסיעה למר"ש, על כל המשתמע מכך. כל אלו אינם מקימים עילה להתערב בהחלטות שב"ס.

בסיכומו של דבר, אני קובע כי החלטות שב"ס בעניינו של העותר התקבלו בהתאם לסמכות שב"ס ולאחר שנשקלו שיקולים ראויים, ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטות.

העתירה נדחית.

יש לשלוח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר בשב"ס .

ניתן היום,  כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.